11 מרץ 2011
דמוקרטיה הרסנית
ככל שצרכינו ומאוויינו הולכים וגוברים, חלקם בצדק וחלקם מופרכים מהבחינה האובייקטיבית והסובייקטבית כך, בה במדה הולכת וגוברת הברירה האכזרית אך הכרחית בנוגע לסידרי העדיפויות הלאומים, באשר "שמיכת המסוגלות הלאומית" הינה לעולם מוגבלת ובעלת מידה ותאריך תפוגה.
הקו המפריד בין דמוקרטיה אחראית ובונה לבין דמוקרטיה הרסנית הינו זעום למדי. אנו עלולים לעבור בנקל ממצב קיומי סביר ואחראי למצב קריסה אובדני וזאת מבלי שהאויב עדיין ירה ולו פגז אחד להחריתנו.
כל הסימנים מצביעים על כי במדינת ישראל, 'הדמוקרטיה האוטופית', התלושה, אשר חלקים בנו מתעקשים כי עליה להתנהל באורח "אוניברסלי", בלא תלות בתנאים הגאו-פוליטים הסביבתיים האובייקטיבים, צועדת בצעדי און לעבר מדרון תלול וחלקלק של חידלון לאומי.
הבה ונחדד, כל אימת שאנו שוגים בהזיות הדמוקרטיה האוטופית, האוניברסלית כאשר המזרח התיכון בוער על ראשנו הרי אנו צועדים בבירור לאבדון הנוצר במו ידינו ועל ידינו. חוסר האחריות האישי והלאומי של ציבורים מסוימים בנינו באשר לעתידם ועתיד האומה (אשר הינם חלק ממנה ויספו כאשר זו תיספה), מלמד כי עדיין לא בגרנו כעם, עדיין אנו מובלים ומנתבים עצמנו בחוסר אחריות ובגרות לאומית.
העובדות לעיל, אשר חלקים נירחבים בנינו מתעלמים מהן, או שאינם מודעים להן, אינם נעלמים כמובן מעיניהם של אנשי המקצוע בתחום הסחרירנות, יחסי הציבור והיחצנות. אנשים אלו, שלוחי גופים אינטרסנטים חסרי נשמה ולב יהודים וציונים, אשר טובת מדינת ישראל אינה מזיזה בהם ולו קמצוץ של איכפתיות - שהרי את מנעמי השלטון מבקשים הם לנכס לעצמם, בעודם פועלים חמדנית בנוסח "הרצחת וגם ירשת" דהיינו, יצירת מצב דמיוני תקשורתי-סחרירי של קריסה תודעתית במוחות נילושים בציבור.
הללו יוזמים חדשות לבקרים סחרירי קריסה העולים וגוברים, הולכים ונערמים בקצב הסטקטו, יצירת היסטריה ציבורית, בטור קרשצנדו עולה, אשר מעמיד ההנהגה הניבחרת בפני מצב אשר בו העמדת סידרי עדיפויות לאומיים אינם ישימים עוד באשר כל הבית לכאורה ובכוונת מכוון סוחרר-כבוער. וכך, משיכת השמיכה הלאומית המדודה לצד אחד עקב לחץ ציבורי מסוחרר, הפועל על מוחות חלושים, חושפת פן אחר חשוב לא פחות מצבר הצרכים הלאומים ו"הקריסה" לכאורה מועצמת לכן מונים רבים. בכך יוצרים שלוחי האופל הללו את החזות של קריסה טוטלית, מערכתית ושלטונית המחייבת לטעם "הרוצחים והיורשים" הללו, אכן נכון ניחשתם - החלפת הממשלה והשלטון בשולחי הסחרירנים הללו אשר יגאלו את העם הזה מייסוריו וינחוהו לנירוונה אוניברסלית בוהקת באופק הזוהר.
להמחשה קיצונית של נושא "שמיכת המסוגלות הלאומית", הרי שבנקל נוכל להניח כי ישראל יכולה להפוך לגן עדן חברתי אשר בו כל תושב ישקה גינתו בזרם של שקלים (בנוסף למים). אין קל מזה, כל שעלינו לעשות הוא להפנות את כ-50 מליארדי השקלים לשנה המנותבים כיום לצרכי ביטחון, לעבר שרותי הרווחה לאזרח. נישמע דווקא טוב, אך הקוץ באליה הוא כי נוכל לההנות מים השקלים שיתפנה למשך שבוע לערך לפני שישוסף גרוננו, בעוד הניצולים בישי הגדא יפתחו בשחיה מרעננת לעבר אירופה (אופס, אף אחד לא יהיה הרי מוכן לקלטנו), אין דבר גם הדגים צריכים להתקיים לא?
אהה, אז איננו יכולים לנהוג כאינפנטילים גמורים, אזי אכן עלינו לנקוט בסידרי עדיפויות לאומים. ומכאן מי הוא שמופקד על אותם סדרי עדיפויות? הפלא ופלא, אנו כבר חשבנו על כך, אנו הרי כבר בחרנו בממשלת נציגים מטעמנו על מנת שיעשו בדיוק זאת, יקבעו עבורנו סידרי עדיפויות לאומיים באופן בוגר ואחראי.
כתר נא זעיר, לא כן הוא. במדינת ישראל בה שולטת "הדמוקרטיה ההרסנית" שולטות חונטות, כנופיות-אליטות ובעלי ממון. הציבור, העם, הכנסת והממשלה אינם אדונים לגורלם, זה ניקבע על ידי קבוצה מצומצמת הנאמדת ב-5% מכלל האוכלוסיה.
קבוצה זו אינה ניבחרת על ידי איש אלא בוחרת עצמה מתוך עצמה. חברי הקבוצה, נאות יותר לכנותם כנופיה, אינם חייבים דין וחשבון לאיש זולתם עצמם. חברי הכנופיה זוחלים במחילות-מחשכים מתחת לרגלינו, מכרסמים אושיות קיומנו, מנערים את החיות מלשד האומה, מביאים אותנו כולנו אל עברי פי פחת. חברי הכנופיות הללו, מרעילי הבארות בתוכנו הם שאחראים לייזום וסיחרור מצג שקר-הקריסה השלטוני בישראל בעוד שמצבנו האובייקטיבי בהחלט סביר.
על חוגים אלו נימנים מרבית אנשי התקשורת במדינת ישראל, חלקים נירחבים ממערכת המשפט הישראלית ובעיקר פרקליטות המדינה ובית המשפט העליון, השיכבה הבכירה של משטרת ישראל, שירותי הביטחון וקצונת צה"ל הבכירה, חלקים ידועים באקדמיה הישראלית, חלקים מוגדרים במערכות החינוך ושירות החוץ הישראלים ועל כולם מנצחים בעלי ההון, מאתנני הכל מכל וכל. שליטתה של הכנופיה על מוקדי הכח בישראל מעצימה משקלה הסגולי מונים רבים על הרוב הברור במקומותינו.
ישית הקורא ליבו לנתון העובר כחוט השני במשותף בין כל הגורמים לעיל והוא כי כולם משתייכים לשמאל הקיצוני האובדני הישראלי.
מבחנה של הדמוקרטיה אינו באשר למה אנשים אומרים אלא בטיבם של מעשיהם. במקומותינו "חופש הביטוי" הוא מפלטו של השרלטן.
אנו כבר התרגלנו לעובדה כי הדמוקרטיה שלנו מוציאה רישיון, למצער גורף, לחופש ביטוי שהינו במובנים רבים הופך לתרבות של שקר, רמיה, אחיזת עינים וכזב, הכל מותר והרשות נתונה. איננו מענישים ובצדק, עקב טיבעה של הדמוקרטיה, בעבור אחיזת עינים, שרלטנות וחצאי אמיתות ואכן סקטורים מסוימים בנינו יכולים ואף מנצלים בעזות מצח ובהחצף פנים מופקר את 'פריצות-הביטוי' על מנת לחצרץ נבובות מנטרות כגון "שלום עכשיו", "זכויות אזרח", "בשם הדמוקרטיה", "שילטון החוק", "טובת ישראל" ועוד פטפותי ביצים כגון דא. לכאורה אין רע באמירות אלו אך כאשר הן מתגלגלות בפיהם של השרלטנים בנינו אשר הפכום לקרדום מאחז עינים על מנת לחפור בו יתרונות אנוכיים-תועלתיים שאינם מסוגלים לקבלם בדרכי 'יושר-הביטוי', בעודם עדיין כמתגדרים לכאורה בגבולות חופש הביטוי הפרוץ דהיינו, תרבות השקר, הרמיה והצביעות היא השולטת בכיפה במקומותינו.
'חובבי ציון' בנינו, מתנהלים באורח ממלכתי מעצם האידאולוגיה הציונית ממלכתית שלהם ומכאן ניזהרים יותר בדיבריהם ועל אחת כמה וכמה במעשיהם, בעוד 'מקעקעי ציון' הללו אינם מעלים את מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי על ראש שמחתם, אלא מעייניהם בעיקרם הינם אידאולוגיה חד אג'נדתית אוניברסלית, חוץ-יהודית וציונית. ומכאן, כי הינם פטורים לטעמם מחובת הממלכתיות, או רחמנא ליצלן, לאומיות. הדבר ניכר בהתבטאויותיהם ובמעשיהם.
וכך, נימצא בפיהם מנטרות שרלטניות, אורווליאניות כגון: "מה שטוב למדינת ישראל", אך חרמות, גידופים, הלשנה, בגידה, דה-לגיטימציה והכפשתנו, במעשיהם. תרבות השקר כה העמיקה עד כי הללו אינם מוצאים כל ביזוי בתהום שבין דעותיהם השיקריות, המעוותות אך לגיטימיות – גם אם איננו מסכימים להן, לבין מעשיהם מקעקעי-ציון בפועל, הפסולים מכל וכל. ואכן, תרבות השקר ההונאה ואחיזת העינים החוברת לפעולות אנטי-ישראליות, הינה חלק בילתי ניפרד וגורם מרכזי בתסמונת 'הדמוקרטיה ההרסנית'.
אקדח חופש הביטוי השיקרי, השרלטני, הניבזי המופיע במערכה הראשונה, יירה ויפלוט בוודאות פעולות הכפשה, הרס קיומנו ודה-לגיטימציה אנטי ישראליות במערכה השלישית. זה אשר הפך את דרך חייו להתגוללות והסתוללות כנגד אחיו ובני עמו, ידבק בכך לתמיד, באשר איבד הוא את ההבחנה האנושית הבסיסית שבין טוב לרע, אלא אם נעצרו באיבו.
ולכן, אין זה כלל חשוב איזו ממשלה ומטעם איזו מפלגה תשלוט לכאורה בראשנו. כולם ללא יוצא מהכלל, יהיו אשר יהיו, יכשלו במבחן המשילות באשר הגרורות הסרטניות התת קרקעיות לעיל אינן מאפשרות ולעולם לא תאפשרנה שילטון תקין, כל עוד הינן קיימות. יתרה מזאת, גם אם ישרור שלום באזורנו עדיין נובל אל עברי פי פחת, באשר בעייתה של מדינת ישראל לא תיפתר עם בוא השלום. לא אויבינו החיצונים הם שיחריבונו, אסוננו יגיע בידי מחריבינו מבפנים. .
ללא חיסול הגרורות הסרטניות במחילות קיומנו והסיבות שהביאו לפריחתן, אין לנו עתיד, אין תקווה ואין תקומה. באורח פרדוכסלי, הראו לנו "מתקוממי הדמוקרטיה" בארצות ערב את הדרך. אין זה חשוב כרגע באם אכן יתמלאו שם מאוויהם, הסיכוי כי לא כך יקרה ובסופו של יום, בטווח של שנים מספר, תקום במדינות אלו תאוקרטיה איסלמיסטית טוטליטרית גדול מהסיכוי לכינון דמוקרטיות אמת במזרח התיכון. מאידך גיסא, ההמונים המהפכנים התוניסאים, המצרים, הירדנים, הכויתים, הלובים, האלגיראים, התימנים, הסעודים, האיראנים והסורים התקוממו בהצלחה ניכרת כנגד מערכות מדכאות, אף רצחניות, בעוד אשר אנו "הנאורים" אין בנו שמץ של אומץ אזרחי לקום ולקעקע את המצמיתים לשדנו, את המערכות הלעומתיות, הדמוקרטיות-ההרסניות המדרדרות קיומנו ביגון שאולה.
אנו, אשר בהתנשאות אין קץ בזים להמונים הנבערים הערבים, יכולים ללמוד מהם פרק או שנים בהלכות פעילות אזרחית רעננה, אידאולוגית, חפצת חיים וקיום הוגן המתואמת כנגד הזדים מבפנים. אנו, על בתי המידות שלנו, מזוננו המשובח, מכוניותינו הנוצצות, מלבושינו הנאים, השכלתנו הרחבה, מכוני המחקר עתירי הממון, שרותי בריאותנו המשוכללים, דרכינו הסלולות הרחבות, גינותינו המטופחות, אנו, על "הדמוקרטיה" הנוצצת (לכאורה) שלנו, איננו מגיעים לקרסולי הנחישות האידאולוגית של החלכאים והנידכאים הערבים באזורנו. אלו "הפלאחים", "החורנים" הערבים. הללו שימשו אור לגויי העולם, בעוד אנו אורנו לגויים הולך ופוחת הולך ומחשיך. אבוי לאותה בושה.
אהרון רול
http://www.global-report.com/aroll/
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
